הברחת נכסים בגירושין: כיצד מאתרים ומה ניתן לעשות

סימני אזהרה מוקדמים

הברחת נכסים כמעט תמיד מתחילה לפני הגשת התביעה. הסימנים המוקדמים כוללים העברות כספים לקרובי משפחה, משיכות מזומן חריגות, שינוי פתאומי בהתנהלות העסקית ורישום נכסים על שם צד שלישי.

סימן נוסף הוא ירידה חדה ובלתי מוסברת בהכנסה המדווחת של בעל עסק בסמוך למועד הפרידה, לצד שמירה על רמת חיים דומה.

זיהוי מוקדם הוא קריטי. ככל שהנכס מרוחק יותר בשרשרת ההעברות, כך המורכבות והעלות של איתורו והשבתו גדלות.

הכלים הדיוניים לאיתור

ההליך מתחיל בגילוי מסמכים מלא. ניתן לבקש צווים לגילוי מסמכים ולמתן תשובות לשאלון, ובמקרים מתאימים גם צווים המופנים לצדדים שלישיים כגון בנקים ומעסיקים.

כאשר קיים חשש ממשי להברחה, ניתן לבקש סעדים זמניים כגון עיקול, צו מניעה לביצוע דיספוזיציה או הערת אזהרה, במעמד צד אחד בנסיבות דחופות.

בקשה לסעד זמני מחייבת ראיות מהימנות לכאורה, חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הדין, ניקיון כפיים והפקדת ערובה.

סעיף 8 לחוק יחסי ממון

סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מקנה לבית המשפט שיקול דעת לקבוע נכסים נוספים ברי איזון, לשנות את מועד האיזון, ולקבוע יחס חלוקה שאינו שוויוני.

הברחת נכסים, אי גילוי והתנהלות בחוסר תום לב הן מהנסיבות המובהקות שבגינן בתי המשפט שקלו הפעלת הסעיף.

לצד ההיבט הכלכלי, הוכחת הברחה משפיעה על אמינות הצד שכנגד בכלל התיק, לרבות בסוגיות מזונות ומשמורת.

ההיבט הראייתי

הוכחת הברחה נבנית מהצלבת מקורות: דוחות בנק, דוחות רשות המסים, רישומי מקרקעין, נתוני רכב, ורישומי חברות. סתירה בין המסמכים לבין ההצהרות היא הראיה החזקה ביותר.

יש להימנע מאיסוף ראיות באמצעים אסורים. חומר שהושג שלא כדין עלול להיפסל, ולעיתים לחשוף את המבקש לחבות עצמאית.

בניית מטריצת סתירות מסודרת, המצליבה כל הצהרה מול המסמך הסותר אותה, היא הכלי היעיל ביותר בחקירה נגדית.

מה לא לעשות

הטעות הנפוצה היא עימות מוקדם. הצגת החשד לצד שכנגד לפני שהתקבלו הצווים מאפשרת לו להשלים את ההברחה ולסגור מקורות מידע.

טעות שנייה היא הגשת טענת הברחה כללית ללא תשתית. טענה שלא הוכחה פוגעת באמינות המבקש לאורך כל ההליך.

במשרדנו נבנית התשתית הראייתית תחילה, והפנייה לבית המשפט נעשית כאשר הבקשה מגובה במסמכים ולא בהשערות.